צור קשר כתבות אודות
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
כתבות ומאמרים - קיטום הסיגר
 
 

קפד ראשו. קיטום הסיגאר

שלב חשוב, בהכנת הסיגאר לעישון, הוא קיטומו. קיטום נכון מבטיח הנאה מלאה יותר מן הסיגאר. הנה המה, האיך והלמה.

מאת: אבי יולי

 


את הסיגר מעשנים מקצהו הסגור. קצה זה הינו 'ראש' הסיגר. הקצה הפתוח הוא ה'רגל'. סיגרים משובחים מגיעים כשהם 'בתולים', עם 'ראש' סגור, זאת כדי להקשות על מעבר אויר מייבש לתוכם. כדי לעשן סיגר יש לקפד את ראשו ולפתוח בו פתח בקצה.

לקיטום ראש הסיגר קיים מבחר נאה של 'קאטרים' או 'קוטמים' בעברית. הנפוצים שבקוטמים הם קוטמי גיליוטינה - גיליוטינת פלדה קטנה וחדה בתוך 'בית' מתאים עם חור להכניס לתוכו את הראש סליחה, את ראש הסיגר, איבחה חדה והחלטית וראש הסיגר נקטם כמו חמאה, מותיר משטח חתוך, חלק וישר. חשוב מאוד שסכין הגיליוטינה תהיה חדה. שתי סיבות לכך - האחת היא שסכין כהה תמעך את ראש הסיגר במהלך הקיטום, מה שעלול לגרום לסתימתו, והשניה היא שקיטום לא חלק יותיר חלקיקי עלים ימצאו את דרכם לפיך.

יש בעולמנו מבחר עצום של קוטמים. בשלל צורות,  עיצובים, פטנטים.

בצד הקוטמים יש עוד כל מיני אמצעים לפתיחת ראשיהם של סיגרים, שלמרות שהם לא קוטמים את ראשי הסיגרים אלא מבצעים בהם כל מיני זממים אחרים, הם באים, כולם, תחת ההגדרה 'קאטר' - Cutter, קוֹטֵם. אז, כדי שלא להכביר במלים, הנה הם -

'גיליוטינה' - Guillotine, העוֹרֵף

'מִספְּרֵי סיגרים' - Parrot Scissors, מספרי תוכי

'פאנצ'ר'' - Puncher, המנקב                                  

'פירסר' - Piercer, המנקר

'רימר' -  Reamer, המקדד

'פלאקר' -  Plucker, העוקר

אחד הפופולאריים שבין אלה נראה כמו כדור של אקדח מאגנום 44. יש גם בצורת עט נובע.

'וי קאטר' -  V Cutter, החורץ. הוא הקרוי גם 'קאט איי קאטר' - Cat-Eye Cutter, עין החתול

יש גם קוטמים הבאים Built-in בתוך מציתים. אין ספק שזה חוסך את הטלטול של אביזר אחד. צריך רק לזכור שאחד הכֶּפִים בסיגרים הוא האביזרים שמסביבם.

הקוטם המומלץ ביותר, לטעמי האישי, הוא הגיליוטינה, - העוֹרֵף. את אלה שמנקבים, מקדדים, עוקרים או מנקרים את החלק הסגור של הסיגר, כמעין ארובה, אני ממליץ לך לעזוב משתי סיבות, הראשונה היא שהחור הקטן מקשה על השאיפה ומניב שני דברים; עשן חלש ושרירֵי לחיים חזקים, והשניה היא שעישון דרך חור מצ'וקמק גורם להתחממות הסיגר יתר על המידה ולהצטברות של שמני עלי הטבק בראשו ואף להצטברות של עיטרן מריר.

כמה קוטמים? ובכן, זאת היא שאלה רצינית מאוד, משום שקיטום לא נכון, קצר מדי או ארוך מדי, יכול לקבוע את הנאתך מעישון הסיגר. וכשסיגר עולה יותר מבקבוק יין טוב, יש עוד יותר מקום לשאלה הזאת. מקום החיתוך תלוי במבנה הסיגר. ההנחייה המובילה היא שבראש כל סיגר יש "כיפה" (Cap). יש לזכור שאת עלה העטיף, המלופף סביב הסיגר כמעין תחבושת, אין מדביקים בדבק ורק תכונותיו הטבעיות הן המחזיקות אותו כך. עם זאת יש להבטיח שהוא לא ייפתח, מעצמו, ואחד מתפקידיה של הכיפה, שאותה מדביקים למקומה בדבק צמחי, הוא לשמש כטבעת המחזיקה את קצה עלה העטיף ומונעת ממנו להשתחרר. ברור, לפיכך, שיש לקטום כך שתיוותר מן הכיפה טבעת ברוחב של כשני מילימטרים.

כיפות סיגרים ש"כתפייהם" מרובעות וסיגרים שכתפיהם מעוגלות יותר יש לקטום כחמישה-ששה מילימטרים, כדי שתישאר טבעת של שני מילימטרים. בסיגרים שהקצה שלהם חרוטי, כמו ב'טורפדו', ב'פירמידה', ב'דיאדמאס', ב'פרפקטו' או ב"בליקוסו" יש לקטום יותר; כסנטימטר ואף למעלה מזה. בכל מקרה אל תהיה קמצן. נכון שבסיגר משובח "חבל על כל טיפה", אבל זאת לא סיבה לקטום ממנו מעט מדי וקרוב מדי לקצה, כי זה יגרום לזרימת אויר בלתי מספקת, יקשה על השאיפה, יביא אל פיך עשן חם מדי ויגרע מהנאתך. מאידך אין צורך לקטום יותר מדי כי זה יהיה סתם בזבוז של משהו משובח, וגרוע מכך, יגרום לעטיף להשתחרר. הכי טוב לקטום כך שייווצר חתך מלא לרוחב הסיגר, אשר יבטיח שטח שדי בו ליניקת העשן בקלות ובנוחות מבלי שתצטרך לאמץ את שרירי פניך, אבל שעדיין ייוותר החלק הנכון מה"קאפ".

חשוב לקטום באיבחה אחת החלטית. קיטום הססני עלול להתבטא בקציץ מחוספס ולא במשטח חלק, וזה יביא אל פיך חתיכות טבק קטנות.

בהעדר קוטם אפשר, כמובן, לנגוס את הקצה עם השיניים, כמו במערבונים ובסרטי הגנגסטרים, אבל זה מאוד לא מומלץ ולא אסתטי ורצוי מאוד לא לירוק את הקצה הקטום על אף אחד. יש עוד דרך, די מגעילה; מכניסים את ראש הסיגר לפה ומשרים אותו ברוק הפה, כולל ליקוקו, עד שהרוק ממס את הדבק שבין ה"קאפ" לסיגר ומשחרר אותו. אם אתה עושה זאת אז, אנא, עשה זאת בפה סגור לגמרי. לא כולם צריכים לראות את לשונך מבצעת כל מיני מעשים מגונים בכפיה בסיגר. ככלל, שיטה זאת אינה מומלצת, כי כל ה"קאפ" יורד, קצות עלי הטבק נמצאים בפיך, ועלה העטיף עלול להיפרם תוך כדי העישון ובמקום ליהנות בנחת אתה תיאלץ לבצע כל הזמן תיקוני חירום.

אתה יודע מה? באין לך קוטם, אני כבר מעדיף שבמקום לפתוח את הסיגר בנגיסה תנקוט בשיטת ה'הדלקת סיגר לא קטום מצידו השני'. בשיטה זאת מכניסים לפה דווקא את 'רגל' הסיגר (הקצה הפתוח) ומדליקים את הקצה הסגור. המתן שניות אחדות, עד שהאש תשרוף פתח בקצה הסגור ואז החל לשאוף, בעוד האש בוערת, עד שיתגלה כל המשטח הסגור. מכאן המשך לעשן את הסיגר כרגיל ואל תבוא אלי בטענות אם העטיף ייפרם לך במהלך העישון.

את הסיגרים הפחותים, הקרויים 'יבשים', לא צריך לקטום, כי מרביתם מגיעים כשהם כבר מחוררים.

אם הסיגר עבה ולא נוח לך לעשן אותו, אין כל פסול בנעיצת חצי קיסם עץ בקצהו, כך יהיה לך מה לתפוס בין שיניך ותוכל להחזיק בסיגר בנוחות. אבל, אל תעשה זאת עם חצי גפרור, כי לאלה יש טעם לוואי שישפיע על טעם העשן.
 
 הכתבה נלקחה מתוך מגזין "סיגאר" - מגזין החיים הטובים
 
           www.cigarmag.co.il
 
אודותינו | החשבון שלי | כתבות | תקנון | שאלות נפוצות | שירות לקוחות

© 2018, דוידס סיגר . כל הזכויות שמורות